לוינשטיין - ינושבסקי נ' קיסטון ארה"ב ואח'

פסק דין

השופט יצחק ענבר:

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ר' ניב) אשר ניתן ביום 5/4/11 בת.א 69441-03, לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך 504,520 ₪ בצירוף התייקרויות וריבית הפיגורים המוסכמת, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 50,000 ₪.

2.המשיבה הינה בעלת זיכיון לבנות קירות תמך מסוג "קיסטון". המערערת היא חברה פרטית שהתאגדה לשותפות ביחד עם המשיבה הפורמאלית (להלן – השותפות). בין המשיבה לבין השותפות נחתם ביום 13/6/01 הסכם לבניית קירות תמך ברח' ויצו בחיפה (להלן – ההסכם). התמורה לעבודה, הנסמכת על כתב כמויות, הוגדרה כפאושלית, ועומדת על סך של 1,600,000 ₪, למעט סעיפים ספציפיים שהוחרגו.

3.העבודה עלתה על שרטון מסיבות שונות. ביום 13/3/03 הודיעה המשיבה, שעבודתה הוקפאה וחודשה, והיא אף החזיקה בידיה שיק מחולל של השותפות, כי לא תחדש את העבודה.

4.המשיבה הגישה לבית משפט קמא תביעה כספית כנגד השותפות ומנהלי יחידי השותפות. נוכח חילוקי הדעות בתחום ההנדסי מינה בית משפט קמא ביום 30/5/05 מומחה, אשר תפקידו הוגדר בזו הלשון:

"לבחון את העבודות נשוא כתב התביעה ולחוות דעתו בנושאים הבאים:

א. מהן העבודות שביצעה המשיבה.

ב. מהי התמורה המגיעה לתובעת לאור העבודה שבוצעה בפועל מול המחירים המוסכמים והכספים ששולמו בהתאם לחשבונות החלקיים.

ג. האם חלו עיכובים בביצוע העבודות, אילו עיכובים ומי אחראי לכל עיכוב בביצוע העבודות."

5. המומחה קיים הליך ארוך ויסודי של שמיעת טענות הצדדים ובדיקתן, לרבות ביקור במקום ועריכת פגישות מרובות עם הצדדים. כפי שציין המומחה בחוות דעתו: "בפגישות אלו נדונו כל המחלוקות כולל הראיות שהובאו לבית המשפט בצורה חופשית. יש לציין כי מפגישות אלו שנערכו במתכונת זאת, ניתן היה לעמוד בצורה יסודית על עיקרי המחלוקת בין הצדדים." בחוות דעת מפורטת ומנומקת היטב בחן המומחה את הדרישות הכספיות אחת לאחת. בסופו של יום ייחס המומחה את עיקר האחריות להימשכות הפרויקט לשותפות (14 חודשי עיכוב), כאשר למשיבה יוחסה אחריות משנית (ל-6 חודשי עיכוב). בסופם של דברים קבע המומחה כי סכום הפיצוי המגיע למשיבה הנו 504,520 ₪ בצירוף התייקרויות, מתוכו סך 245,962 ₪ פיצוי בגין ניהול מתמשך.

6.בהחלטה מיום 11/4/07, אשר התקבלה לאחר הגשתה של חוות דעת המומחה, אפשר בית משפט קמא לצדדים להמציא למומחה שאלות הבהרה תוך שציין, כי ניתן יהיה לזמנו לחקירה על חוות דעתו. בה בעת נקבע כי פרשת הראיות בשאלת חבותם האישית של מנהלי יחידי השותפות תנוהל בדרך של הגשת תצהירי עדויות ראשיות ותיקי מוצגים.

7.בישיבה מיום 3/5/09 נחקר המומחה על חוות דעתו.

בישיבות נוספות מתאריכים 11/6/09 ו-17/6/09 נחקרו עדי הצדדים בשאלת חבותם האישית של מנהלי יחידי השותפות.

בפסק דין חלקי מיום 13/6/10 דחה בית משפט קמא את התביעה נגד מנהלי יחידי השותפות.

עם מתן פסק הדין החלקי עתרה המשיבה למתן פסק דין משלים נגד המערערת והמשיבה הפורמאלית (שיכונו להלן כאחת: המערערת), אך אלו התנגדו לכך.

בהחלטתו מיום 11/1/11 קבע בית משפט קמא, כי "...אין...ליתן פסק דין על אתר על פי חוות הדעת, אלא שיש ליתן לצדדים הזדמנות לטעון לעניין גובה הנזק ולתקוף את חוות דעת המומחה, ככל שסבורות הנתבעות כי יש לעשות כן". לבקשתה של ב"כ המערערת ניתנה לה ארכה "להגיש את עמדתה לבית המשפט ולהראות כי נותרו עניינים שבמחלוקת, שאינם שאלות משפטיות ויש לבררם באמצעות ראיות".

8.בהתאם להחלטה דלעיל הגישה המערערת כתב עמדה מפורט ובו העלתה מספר טענות:

ראשית, המומחה לא הוסמך לקבוע מהי הנפקות הכספית של התארכות העבודות ומכאן שקביעתו לפיה יש לשלם למשיבה סכום של 245,962 ₪ עבור ניהול מתמשך נעשתה בחוסר סמכות;

שנית, המערערת טענה בכתב הגנתה כי היא זכאית לקזז מהסכומים המגיעים למשיבה את נזקיה בגין התארכות העבודות וסכום הקיזוז, אשר המומחה לא היה מוסמך להתייחס אליו, צריך להתברר בבית המשפט, וזאת לאחר שתינתן למערערת הזדמנות להביא לגביו ראיות.